עזבתם קריירה מצליחה? כנראה שהפחד מ"אני לא מספיק טוב" מנהל אתכם - והגיע הזמן לשחרר אותו
אתם מכירים את זה, נכון? שנים של עבודה יציבה, תפקיד בכיר, ביטחון, שגרה מסודרת. תלוש שכר שנכנס בזמן. אבל בתוך תוככם, ידעתם שמשהו חסר. חלמתם על חופש, על משהו עם יותר משמעות, על עצמאות כלכלית ואישית. ואז עשיתם את הצעד האמיץ. עזבתם.
במקום תחושת ההקלה והחופש שכה ציפיתם לה, הגיע הבלבול. פתאום אתם מרגישים אבודים. איפה כל הביטחון שהיה לכם? מי אתם עכשיו? הפחדים צפים, והקולות בראש לא מפסיקים לנהל אתכם: "אולי זו הייתה טעות?", "מה אם אני לא מספיק טוב?", "מי ירצה לשלם לי על מה שאני יודע?". במאמר הזה נבין למה זה קורה ומה אפשר לעשות כדי להתמודד עם התחושות האלה.
נתחיל מהבסיס: כבני אדם, אנחנו תמיד מחפשים ביטחון. זו אחת ההנחות היסודיות ביותר שלנו. כדי לחוות יציבות וודאות, כל אחד מאיתנו מפתח לעצמו "שיטות" משלו. עבור חלק זה יכול להיות: "אני תמיד אעבוד במקום מסודר", "לעולם לא אפתח עסק משלי", או "אשאר באותה עבודה גם אם אני לא מסופק ממנה". אנחנו עושים את זה כדי לענות על השאלה: "מה אני צריך לעשות כדי להרגיש בטוח?" – וזה עובד לנו, עד הרגע שבו אנחנו מחליטים שזה כבר לא מספיק.
ומצד שני, יש לנו את המנגנון הזה של שיפוטיות פנימית. לכל אחד מאיתנו יש בראש "שופט פנימי" קשוח שאומר לנו כל הזמן שאנחנו "לא מספיק טובים". הקול הזה תוקף אותנו דווקא בתחומים שבהם אנחנו רוצים להצליח, וגורם לנו לשתק את עצמנו מבפנים. כשאתם רוצים להגשים חלום חדש, כמו להתחיל קריירה כעצמאים, הקול הזה מיד מציף אתכם בפחדים: "אני לא אצליח", "מה יקרה אם אני אכשל?", "אולי יחשבו שאני טיפש?". כל אלה הם בעצם וריאציות של אותו מסר: "אני עומד לחוות כאב ואכזבה קשה אם אעשה את זה!".
למה בכלל להיכנס לזה? אני הרי הולך להיפגע.
השילוב של הצורך בביטחון והפחד מכישלון מביא אותנו למסקנה אחת: "אין לי אינטרס להיכנס לסיטואציה שבה אני חשוף ופגיע". ואז אנחנו מוותרים. בגלל זה יש אנשים שלעולם לא יפתחו עסק משלהם, בגלל זה אנשים נשארים במקום מוכר, וגם אתם, בגלל זה אתם מרגישים שאתם משותקים. אתם משכנעים את עצמכם שזו האמת, שזה המצב, וזה הופך להיות כל כך קשה לנצח את המסקנה הזו שהפחד ייצר לכם.
ההיפך הוא הנכון – אומץ ואותנטיות הם מפתחות להצלחה
אבל אם תסתכלו על המצב מזווית אחרת, תגלו שהמציאות הפוכה לגמרי. אנשים סלחניים לחולשות ולטעויות של אחרים. תחשבו על מישהו שאתם עוקבים אחריו ברשתות, שמשתף בקשיים שלו ובתהליך שהוא עובר, ולא רק בהצלחות. כשאנחנו רואים את האנושיות הזו, אנחנו מתחברים אליו, מעריכים ומזדהים איתו יותר. פתאום הדמות המרוחקת וה"על-אנושית" מתקרבת אלינו.
דמיינו שהלכתם להרצאה ופתאום המרצה מתבלבל וצוחק. אתם לא חושבים עליו דברים רעים, נכון? בדיוק ההיפך. אתם אוהבים אותו יותר כי הוא מתגלה כבן אדם. גם כשאתם משתפים לקוח בפעם הראשונה על הקשיים שהיו לכם בדרך, הוא לא חושב שאתם "אידיוטים" – הוא מעריך את האומץ שלכם ומאמין בכם יותר.
מי שצריך להאמין בי קודם כל, זה אני
כל המאבק הזה מסתכם בשאלה אחת: "האם אני מוכן להתמודד עם הקולות בראש שלי, ולפעול למרות הכל?". כי הקולות האלה הם רק בראשכם, העולם לא שומע אותם. ברגע שתעזו ותצאו לדרך, תגלו שאתם הרבה יותר טובים ממה שחשבתם, שמאמינים בכם יותר ממה שדמיינתם, ושאתם הולכים להצליח הרבה יותר ממה שהפחדים שלכם סיפרו לכם. כל מי שליוויתי במעבר הזה, גילה בסוף שעם הכלים הנכונים, זו חוויה מרגשת ומהנה. וחשוב לזכור: אתם מרקמים את התשוקה הזו, אתם הרי לא מפחדים להתחיל משהו שלא מעניין אתכם. זהו סימן מובהק לכך שאתם רוצים בזה, וזו בדיוק הסיבה שהגיע הזמן להתמודד עם הפחדים.
הדבר הכי חשוב הוא להבין שאפשר לנצח את הבלבול והפחד באמצעות אימון מנטלי וטכניקות עבודה מתקדמות, הרבה יותר מהר ממה שאתם חושבים.
לסיכום, הנה חמישה טיפים שיעזרו לכם להתמודד עם המעבר לעצמאות:
תבססו את הידע והיכולות שלכם: תכירו לעומק את הכישורים והערך שאתם מביאים לעולם, כך תרגישו ביטחון מוחלט במה שאתם עושים.
תבואו מוכנים ברמת התפעול: תורידו את הלחץ על ידי הכנה מקדימה. תכינו תוכנית מסודרת, תכירו את השוק ואת המתחרים, ותהיו מאורגנים.
תקחו אחריות ותראו אנושיות: אם אתם טועים, תודו בזה בקלילות. זה בסדר. הקהל או הלקוחות שלכם יאהבו אתכם יותר. תזכרו שהמטרה היא להיות מקצועיים, אבל זה לא אומר שאתם לא יכולים להיות אנושיים.
תזכרו שבחרתם בעצמכם: אתם הראשונים שהצהרתם "אני בעד עצמי". תרשו לעצמכם להאמין בעצמכם.
בואו ליהנות: כמו בכל מערכת יחסים, האנרגיה שלכם משפיעה על הסביבה. אם אתם נהנים מהדרך, גם הלקוחות שלכם ייהנו.
אז איך אני מסכםת את כל זה? בסופו של דבר, כמו שאומר הסלוגן המפורסם של נייקי: "Just Do It". פשוט תעשו את זה! קבעו לעצמכם תאריך וצאו לדרך. אני מבטיח לכם שתסתכלו לאחור ותודו לעצמכם על האומץ הזה.