דרך לעבד בלי לדבר
כלי שאפשר להמשיך איתו לבד, בכל יום, עם הטלפון שכבר בכיס. לא צריך תור, לא צריך להסביר לאף אחד מאיפה אתם מגיעים.
סדנה למשרתי ומשוחררי מילואים
יש דברים שאי אפשר לספר במילים. אפשר להראות אותם.
סדנה של 190 דקות במרחב פתוח, שבה מצלמת הטלפון הופכת לכלי של עבודה רגשית. לא קורס צילום, לא נדרש ידע טכני, ואף אחד לא נדרש לספר את הסיפור שלו. יוצאים עם סדרת תמונות אישית ועם דבר אחד שהצלחתם לראות אחרת. בהנחיית תניא יוסף, מאמנת מנטלית וצלמת מעל 15 שנה.
מה יוצא מזה בפועל
כל אחת מהן צולמה בטלפון, בלי ציוד ובלי ידע טכני. מה שהופך אותן למשמעותיות זה לא איך הן נראות, אלא מה גרם למישהו לעצור דווקא שם.










אז למה דווקא צילום
כולנו מסתובבים עם טלפון ביד ומצלמים כל היום. אלפי תמונות, ואף אחת מהן לא באמת מסתכלת עלינו בחזרה.
ואם ניסיתם לדבר על מה שעברתם, בטח גיליתם שהמילים מגיעות מהר מדי למקום השחוק. אותם משפטים, אותו סיפור, אותה תחושה שלא זזה. זה לא כי לא ניסיתם. זה כי השפה מגיעה מאוחר, אחרי שהראש כבר סידר הכל.
הצילום עוקף את השפה. הוא תופס את מה שראית לפני שהספקת להסביר לעצמך למה.
פוטותרפיה היא עבודה רגשית דרך התבוננות. לא לומדים כאן טכניקה, לא מדברים על תאורה ולא בודקים מי צילם יפה יותר. בוחרים תמונה אחת, ושואלים עליה שתי שאלות שקשה לשאול על עצמנו ישירות: מה יש כאן, ומה בחרתי להשאיר מחוץ לפריים.
וזה עובד טוב במיוחד עם מי שכבר נמאס לו לדבר. אפשר להשתתף מההתחלה ועד הסוף בלי לספר לאף אחד מה עבר עליך, ועדיין לצאת עם משהו שזז.
איך זה עובד
מתחילים בישיבה קצרה בקבוצה ובתרגיל קשב פשוט. לא מדיטציה ארוכה, רק מספיק כדי להוריד את הרעש ולהחליף את השאלה מ״מה מצלמים״ ל״על מה אני מסתכל״.
כל משתתף מקבל משימת צילום אישית ומתפזר במרחב. בלי הדרכה טכנית, בלי הוראות מסגור. המשימות אישיות בכוונה, שניים לא יחזרו עם אותו דבר.
חוזרים לנקודת המפגש, וכל אחד בוחר תמונה אחת מתוך כל מה שצילם. הבחירה עצמה היא כבר חצי מהעבודה. משם עובדים בזוגות ובמליאה, עם שאלות מנחות, ובקצב שכל אחד בוחר לעצמו.
סוגרים במיפוי אישי קצר: מה ראיתי, מה בחרתי לא לצלם, ומה זה אומר על התקופה הזו. יוצאים עם סדרת תמונות ועם שאלה אחת פתוחה שממשיכה לעבוד גם אחרי שהלכתם.
זה מה שיקרה אחרי
כלי שאפשר להמשיך איתו לבד, בכל יום, עם הטלפון שכבר בכיס. לא צריך תור, לא צריך להסביר לאף אחד מאיפה אתם מגיעים.
אנשים שעברו תקופה דומה, בחדר אחד, בלי צורך לספר את הסיפור מההתחלה. השתיקה המשותפת הזו עושה עבודה בפני עצמה.
תוצר מוחשי שנשאר איתכם אחרי הסדנה, ושממשיך לומר לכם משהו גם שבועיים אחרי, פשוט כי אתם בחרתם אותו.
משפט אחד
״לא צריך לדעת לצלם.
צריך רק להיות מוכן להסתכל.״
רגע לפני שנרשמים
היי, אני
אני מאמנת מנטלית ומנחת קבוצות, וכבר מעל 15 שנה גם צלמת. שני הדברים האלה חיו אצלי בנפרד הרבה זמן, בחדר האימון חיפשתי עם אנשים מילים, ומאחורי המצלמה גיליתי שאפשר גם בלעדיהן.
הפוטותרפיה היא המקום שבו הם נפגשו. אחרי אלפי שעות של צילום למדתי שהתמונה מספרת פחות על מה שמול העדשה ויותר על מי שעמד מאחוריה: מה הוא בחר למסגר, ומה החליט להשאיר בחוץ. וכשמבקשים מאדם לצלם משהו במקום לתאר אותו, הוא מגיע למקומות שלוקח חודשים להגיע אליהם בשיחה. לא כי הוא נפתח יותר, אלא כי הוא לא צריך להתגונן.
הסדנה הזו נבנתה עבור אנשים שחזרו מתקופה ארוכה ומרגישים שהחיים המשיכו בלעדיהם. היא לא מבקשת מכם לספר, והיא לא מבטיחה לסדר הכל תוך מפגש אחד. היא רק מציעה לכם דרך אחרת להסתכל.
תבואו לראות מה תמצאו?
יש שאלות?
אם לא עכשיו, אימתי?
10–15 משתתפים בקבוצה, מספיק גדולה כדי שיהיו הרבה מבטים שונים על אותו מרחב, ומספיק קטנה כדי שלכל אחד יהיה מקום בשלב העבודה על התמונות. המועדים נפתחים לפי ביקוש, יש לבדוק זמינות מול המערכת בוואטסאפ.
וואטסאפ ישיר: 054-444-4158
נגישות